וול סטריט מציגה: האביב של היטלר

איך להפוך כישלון להצלחה, זבל לזהב, חמור לסוס? בעיה זו הטרידה דורות של אנשים שרצו הצלחה למרות שכל מה שהיה להם להציע הוא כישלון, ומל ברוקס מצא את התשובה בסרטו (1968 והחדש מ-2005) - "המפיקים". הסרט מספר על מקס ביאלישטוק, מפיק שנוהג לגייס סכומי כסף מנשים קשישות לצורך הפקת מחזות ברודווי שנכשלים זה לאחר זה. יום אחד רואה החשבון של ביאלישטוק, ליאו בלום, קופץ לביקור ומעלה השערה חשבונאית: בנסיבות הנכונות, ניתן לעשות יותר כסף ממחזה כושל מאשר ממחזה מצליח. הכיצד?

 צעד 1: למצוא את המחזה הגרוע ביותר בעולם, כישלון בטוח מעבר לכל ספק. המנצח: "האביב של היטלר" - המהלל את טוב ליבו וכשרונותיו של הפיהרר ונכתב על ידי פרנץ ליבקינד,  חייל נאצי לשעבר. 

צעד 2: לגייס הרבה יותר כסף ממה שצריך מהרבה נשים קשישות - ולהבטיח לכל אחת 100% מהרווח.

מקס ביאלישטוק מפתה את הקשישות להשקיע לאחר שהוא מרעיף עליהן מ"חסדיו".

צעד 3: לאסוף את קבוצת השחקנים הגרועה ביותר שאפשר למצוא. 

צעד 4: לפתוח את המחזה בברודווי, ולסגור אותו בערב הראשון כמו הכישלון החרוץ שהוא.

צעד 5: להודיע לכל הקשישות שהמחזה נכשל והשקעתן אבדה.

צעד 6: לקחת את הכסף ולטוס לריו דה-ז'נרו. 

בקומדיה של מל ברוקס, המזימה של השניים מסתבכת והם נכנסים לבית הכלא, שם הם עוסקים בהפקת מחזה חדש בו משקיעים הסוהרים. הסרט כנראה עשה רושם על כמה אנשים בוול סטריט, שב-2005 פיתחו גירסה משלהם למחזה, רק בעולם האמיתי. 

בשנת 2005, בחור בשם אלק ליטוביץ' הקים קרן גידור בשם מגנטר. קרן הגידור, כמו קרנות רבות אחרות, עסקה בהשקעה בהון העצמי של איגוחי הלואות על נדל"ן. הקרן רכשה כמות מסוימת של הלואות נדל"ן, ארזה אותן בחבילה אחת וחילקה את הזכויות בחבילה באופן כללי לשלושה חלקים: החלק העליון והגדול ביותר, שמקבל את כספו ראשון, חלק הביניים הבא בתור, והיתר מהווה את החלק התחתון (מה שהיום נקרא - "זבל רעיל" - Toxic waste) שמקבל את כספו אחרון וסופג הפסדים ראשון. מכיוון שהרמה העליונה לוקחת את הסיכון הנמוך יותר, היא תקבל ריבית נמוכה והרמה התחתונה תקבל ריבית גבוהה (השארית). 

​קרנות גידור רבות עסקו בתחום זה בין השנים 2005-2007, והן השקיעו ברמות הביניים והתחתונה בכספן מתוך רצון לעשות תשואות גבוהות יותר ולהצדיק את דמי הניהול שהם גבו. במקביל, בנקים וקרנות פנסיה רכשו בהמוניהם את הדרגה העליונה של אותם איגוחים, מכיוון שזו נחשבה להשקעה בטוחה ואף הייתה מבוטחת מפני חדלות פרעון, בעיקר על ידי AIG, שביטחה לעיתים גם את רמת הביניים של האיגוחים.

לקרנות הגידור, שגם ניהלו את אותם איגוחים, היה אינטרס מובנה לשמור על רמה גבוהה של נכסים מכיוון הם מושקעים ברמה הכי תחתונה והם סופגים את ההפסדים ראשונים. 

למשל, באיגוח של הלואות נדל"ן בסך מיליארד דולר, יונפקו בתהליך האיגוח 800 מליון התחייבויות של הרמה העליונה, 150 מליון לרמת הביניים, ו-50 מליון לרמה התחתונה. הפסד של 100 מליון על אותם מיליארד דולר של נכסים קודם כל ימחוק את הרמה התחתונה של 50 מליון, ויפגע ברמת הביניים בסך 150 מליון שיישארו ממנה רק 100 מליון. 800 המליון של הרמה העליונה במצב זה לא ייפגעו. ניתן לראות כי גם הפסד של כמה אחוזים בודדים מהתיק יגרום נזק גדול לרמה התחתונה. למגנטר היה רעיון טוב יותר, שמבטיח רווח כמעט בכל מצב, גם כאשר הרמה התחתונה אותה הם מחזיקים נמחקת לחלוטין. 

התוכנית עבדה באופן הבא: 

צעד 1: למצוא את קבוצת ההלואות המסוכנות ביותר בשוק בסך מיליארד דולר, ולרכוש אותן.

צעד 2: למצוא קונים לרמה העליונה (800 מליון) ולרמת הביניים (150 מליון) באיגוח של אותה קבוצת הלואות. מגנטר תחזיק את הרמה התחתונה (50 מליון), על מנת לא לעורר חשד בקרב הרוכשים וכדי לאפשר לה לנהל את התיק כולו ולקבוע מה יהיה בו.

צעד 3: לרכוש ביטוח מ-AIG על רמת הביניים בסך 150 מליון (שלא שייכת לה), כאשר הכסף הרב שזורם מהריבית ברמה התחתונה באיגוח משלם את עלות הביטוח. 

צעד 4: לשבת ולחכות לקריסה, שבה גם רמת הביניים וגם הרמה התחתונה באיגוח יימחקו. עד אז, אפשר להינות מריבית גבוהה על הרמה התחתונה.

צעד 5: קבלת 150 מליון דולר מ-AIG על הביטוח על רמת הביניים שנמחקה כולה, ובמקביל רישום הפסד על ההשקעה ברמה התחתונה בסך 50 מליון דולר. סך הכל רווח - 100 מליון על השקעה של 50 מליון, בתוספת ריבית גבוהה על הדרך.

צעד 6: לקחת את הכסף ולטוס לריו דה-ז'נרו.

תהליך זה חזר על עצמו עשרות פעמים עד הקריסה בסוף 2007, וישנן השערות שמגנטר הנפיקה כמעט חצי מכל איגוחי ההלואות בשנים 2006-2007. 

דבר זה דומה למצב בו קין נותן להבל הלוואה של מליון דולר בריבית של 100 אלף דולר לשנה, ובמקביל קונה ביטוח חיים על חייו של הבל בסכום של 5 מליון דולר. הביטוח עולה 50 אלף דולר לשנה, אבל מכיוון שהריבית על ההלואה היא 100 אלף, אין לקין בעיה לשלם לאורך זמן. כאשר הבל נמצא ללא רוח חיים בנסיבות מצערות זמן מה לאחר מכן, קין אוסף 5 מליון דולר מדמי הביטוח ונוסע לריו דה-ז'נרו. כאשר מישהו מנסה לרמוז שקין הרג את הבל, קין מציין כי הוא הפסיד מליון דולר בעקבות מותו המצער, שהרי זה לא יחזיר את ההלואה, וכי זה מגוחך לרמוז כי נתן הלואה כאשר ציפה שהבל ימות - מי עושה דבר כזה?

המנהלים של מגנטר, בניגוד למפיק ורואה החשבון בסרט של מל ברוקס, לא הגיעו לכלא. הם הרוויחו עשרות מיליארדי דולרים בעקבות קריסת תיקי ההלואות שהם עצמם בנו, ולמרות שבתחום הביטוח מדובר בהונאה, לא כך הדבר בביטוחי ה-CDS על פשיטת רגל של צד שלישי מאחר ולא מדובר בחוזה ביטוח הכפוף לרגולציה. כמו שאומרים, מאחורי עושר גדול עומד פשע שבוצע היטב.