מבוא לאינפלציה
מדובר בתרגום חלק ממאמר של פרופ' מילטון פרידמן (1992), מתוך הספר "Money Mischief" , עמ' 189-193. הבחירה במאמר נובעת מכך שאין אדם שחקר ויכול להסביר את הנושא טוב יותר מפרידמן.
המתרגם (תרגום חופשי) - אדוארד גורבן.
"אין אמצעי יותר שקט ובטוח להפיכת הבסיס הקיים של החברה מאשר השחתת הכסף שלה. התהליך מפעיל את כל הכוחות הסמויים וההרסניים של הכלכלה, והוא עושה זאת באופן שאפילו אדם אחד למליון לא יכול להבחין בו" - ג'ון מיינרד קיינס (1920, עמ' 236) -
ההיפר-אינפלציה הסינית היא דוגמה מובהקת לאמירה של קיינס. אם שלטון צ'אנג קיי-שק היה מסוגל להימנע מאינפלציה או לשמור עליה ברמה חד ספרתית או דו ספרתית נמוכה, בין אם על ידי ניהול טוב יותר של מימון הוצאות הממשלה והמדיניות המוניטרית או על ידי מדיניות שונה בשוק מתכת הכסף בארה"ב בשנות ה-30 (בסין דאז המטבע היה המתכת כסף - המתרגם), קיים סיכוי טוב כי סין של היום הייתה מדינה שונה לחלוטין.
מלחמה ומהפכה היו המקור של רוב ההיפר-אינפלציות. המקרים המוקדמים במערב היו המהפכה האמריקאית, עם הקונטיננטלים שלה, והמהפכה הצרפתית, עם האסיגנטים - שניהם שטרי נייר שבסופו של דבר הפכו לחסרי ערך.
האינפלציות הרבות שהיו לפני כן לא התפתחו להיפר-אינפלציות מסיבה אחת פשוטה. כל עוד המטבע היה מורכב ממתכת (בין אם מדובר בזהב, כסף, נחושת, ברזל או בדיל), האינפלציה נבעה מתגליות חדשות של מתכת, חידושים טכנולוגיים שהורידו את עלות ההפקה, או על ידי דילול המטבע - ההחלפה של מתכות זולות בעבור מתכות יקרות. גילויים וחידושים בהכרח הובילו לגידול מתון בכמות הכסף - ולא לאינפלציה דו ספרתית בחודש המאפיינת היפר-אינפלציה.
במקרה של דילול המטבע, לא משנה כמה זולה המתכת, עדיין עולה משהו להפיק אותה, ועלות זו משמשת חסם עליון לכמות הכסף. כפי שמציין פורסט קפי (1986, עמ' 117), בתקופת האימפריה הרומית לקח 100 שנים(החל ב-200 לספירה) לאינפלציה, שתרמה את חלקה לנפילת האימפריה, על מנת להעלות את רמות המחירים פי 50 - ומדובר באינפלציה שנתית של 4%. הגבול נקבע על ידי המחיר היחסי של כסף, המתכת הראשונית, ונחושת, המתכת הסופית. המסקנה היא שהיחס בין מחירי כסף ונחושת עמד על 1:50 - בערך יחס המחירים בשנת 1960 (מאז כסף עלה בחדות ביחס לנחושת, ולכן היחס גבוה משמעותית).
אינפלציה בטווח שאליו התרגלנו, שלא לדבר על הטווח ההיפר-אינפלציוני, הפכה לאפשרית רק לאחר שמטבע הנייר נכנס לשימוש נרחב. הכמות הנומינלית של כסף נייר יכולה להיות מוכפלת באופן אינסופי בעלות זניחה; כל הדרוש הוא להדפיס מספרים גדולים יותר על אותו הנייר.
כסף הנייר ה"אמיתי" הראשון, לפי ליאנשנג יאנג, מחבר הספר "כסף ואשראי בסין" - עם כותרת משנה "היסטוריה קצרה" המכסה יותר מ-2000 שנה - "הופיע בחבל סצ'ואן [סין]... בחלק הראשון של המאה ה-11" (1952, עמ' 52). כסף הנייר החזיק מעמד יותר ממאה אבל בסופו של דבר נכנע לפיתוי של הדפסה מוגזמת "בעיקר" כותב יאנג "על מנת לכסות הוצאות צבאיות". הוא מכסה מספר הוצאות נוספות של כסף נייר במהלך 5 המאות הבאות בחלקים שונים של סין ותחת שושלות שלטון שונות, כאשר כל הוצאה עוברת אותו מחזור של יציבות ראשונית, הדפסה מתונה ואז משמעותית, ובסופו של דבר זניחת כסף הנייר. אין עדויות נוספות להוצאות נרחבות נוספות של כסף נייר בסין עד המאה ה-19.
כסף נייר הגיע לשימוש נרחב במערב רק במאה ה-18. זה התחיל, כך אני מאמין, עם ג'ון לואו ו"בועת
מיסיסיפי" של 1719-20 כאשר, לפי אנציקלופדיה בריטניקה (1970), "ההנפקה המוגזמת של שטרות בנקאיים גרמה לזינוק בקצב האינפלציה וליותר מהכפלה של מחירי הסחורות" (ראה גם המילטון 1936) - סנונית המבשרת את הזינוקים פי מיליון, מיליארד, וטריליון ברמות המחירים בהיפר-אינפלציות בעתיד לבוא.
עד לעשורים האחרונים, כל ההיפר-אינפלציות המוכרות לי היו תוצאה של מלחמה או מהפכה. זה לא עוד המקרה כיום. בוליביה, ברזיל, ארגנטינה, וישראל סבלו מהיפר-אינפלציה בזמן שלום - היפר-אינפלציות שעדיין נמשכות, בזמן כתיבת דברים אלו, בברזיל וארגנטינה. וייתכן שקיימים מקרים נוספים שאליהם אינני מודע. הסיבה, כפי שנראה, היא שמלחמות ומהפכות אינן עוד הסיבות היחידות, או אפילו העיקריות, שבגללן ממשלות פונות להדפסת כסף למימון פעילויותיהן.
יהיה המקור אשר יהיה, אינפלציה היא מחלה, מחלה מסוכנת ולעיתים קטלנית, שאם לא תקבל מענה הולם יכולה להרוס את המרקם החברתי, כפי שהתרחש בסין. ההיפר-אינפלציות של רוסיה וגרמניה הכשירו את הקרקע לקומוניזם במדינה אחת ונאציזם באחרת. כאשר האינפלציה בברזיל הגיעה ל-100% בשנה ב-1954, היא הביאה לממשל צבאי. אינפלציות חמורות יותר הביאו לממשל צבאי לצ'ילה וארגנטינה בתרומתן להפיכת ממשל סלבדור אלנדה בצ'ילה ב-1973 ואיזבל פרון בארגנטינה ב-1976. אינפלציה חוזרת בארגנטינה וברזיל ב-1980 הביאו "רפורמות" כושלות אחת אחרי השניה, חילופי שלטון, בריחת הון מהמדינה וחוסר יציבות כלכלית.
אין ממשלה שתקבל ברצון את האחריות ליצירת אינפלציה אפילו במידה מתונה, שלא לדבר על היפר-אינפלציה. נבחרי ציבור תמיד ימצאו תירוץ - בעלי הון חמדנים, איגודים מקצועיים רודפי בצע, צרכנים בזבזנים, שייחים ערביים, מזג אויר גרוע, וכל דבר אחר שנראה סביר בקושי. אין ספק כי בעלי הון הם חמדנים, שאיגודים מקצועיים רודפי בצע, צרכנים הם בזבזנים, ששייחים ערביים העלו את מחירי הנפט, ומזג האויר גרוע לעיתים תכופות. כל אלו יכולים ליצור מחירים גבוהים יותר עבור מוצרים מסוימים; הם אינם יכולים ליצור עליית מחירים רוחבית לכל המוצרים. הם יכולים ליצור תנודות בקצב האינפלציה. הם לא יכולים לייצר אינפלציה מתמשכת, מסיבה אחת פשוטה: לאף אחד מהנבלים הנ"ל אין גישה למכונת דפוס היכולה להפיק שטרות נייר שאותם אנו מחזיקים בארנק ומכנים כסף; אף לא אחד מהם יכול לאשר לרואה חשבון לרשום פקודות יומן המקבילות לאותם שטרות נייר.
אינפלציה אינה תופעה קפיטליסטית. יוגוסלביה, מדינה קומוניסטית, סבלה מרמות האינפלציה הגבוהות באירופה; בשוויץ, מעוז של הקפיטליזם, האינפלציה היא מהנמוכות באירופה. כמו כן, אינפלציה היא לא תופעה קומוניסטית. בסין הייתה אינפלציה נמוכה בימיו של מאו; בברית המועצות האינפלציה הייתה נמוכה, אם כי כיום (1991) היא נמצאת בעיצומה של אינפלציה חריפה. איטליה, בריטניה, יפן, וארה"ב - כולן קפיטליסטיות - סבלו בעבר מאינפלציה משמעותית, לאחרונה בשנות ה-70. בעולם המודרני, אינפלציה היא תופעה של תהליך הדפסת הכסף.
ההבנה כי אינפלציה משמעותית היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית היא רק תחילת ההבנה של הסיבה והפיתרון לאינפלציה. השאלות הבסיסיות יותר הן: למה ממשלות מגדילות את כמות הכסף מהר מידי? למה הן מייצרות אינפלציה כאשר הן מבינות את הפוטנציאל ההרסני שלה?
(הערת המתרגם - ישנו מקרה אחד בו אינפלציה ודפלציה לא היו תופעה מוניטרית - והוא הדבר השחור ב-1347-1349, במהלכו כמות הכסף נשארה קבועה אך כתוצאה מתמותה נרחבת באוכלוסיה הביקוש למוצרים ירד ולאחר מכן היצע המוצרים ירד. מלבד המקרה הזה, ההכללה של פרופ' פרידמן תקפה).