The little book of common sense investing /John Bogle

ג'ון בוגל הוא האיש שהמציא בשנות ה-70 את הקרן המחקה (Index fund), והביא

את Vanguard S&P500 המכשיר הפיננסי הראשון בעולם שיועד לעקוב אחרי אינדקס רחב. הספר, בתרגום לעברית "הספר הקטן של השקעה הגיונית", הוא חלק מסדרת "הספר הקטן", שעל אחד מהם- The Little Book that Beats the Market/ Joel Greenblatt כבר נכתב בעבר. בסדרה זו נתבקשו חלק מטובי המשקיעים בעולם לשטוח את דעותיהם לגבי השקעה. ג'ון בוגל, באופן לא מפתיע בחר לספר על ייתרונות  ההשקעה במדדים על פני רוב האפיקים האחרים, כשהאמצעי המועדף עליו הוא הקרן המחקה.

במהלך הספר, מדגים בוגל איך קרן שמתחקה היטב אחרי המדד וגובה עמלות נמוכות במיוחד מכה לאורך זמן מעל ל-90% (למעשה לפרקי זמן ארוכים במיוחד זה גם מעל ל-99%) מהקרנות האקטיביות בשוק. היות והסיבה היחידה להעדיף קרן אקטיבית על קרן מחקה היא הציפיה לתשואה גבוה יותר ממדד המניות הכללי, הרי, כך מסיק בוגל, אין טעם להשקיע בקרנות מנוהלות רגילות. הוא גם מסביר מדוע קרנות מנוהלות לא יכולות בהגדרה להכות את השוק לאורך זמן, ולכן מוכרות למשקיעים אשליות.

 יתרונותיה של הקרן המחקה מתחילים בדמי הניהול הנמוכים שהיא גובה, הנמוכים משמעותית מאלו של קרן מנוהלת (וזה בגלל שאין מה לנהל, ואין אסטרטגיה, פשוט רוכשים במידה מדודה את כל מה שיש במדד הרלוונטי), וממשיכים ב-load הלא קיים  (כלומר מחיר הקניה ברגע נתון שווה למחיר המכירה, ברוב הקרנות יש מרווח בינהם). עצם זה שלא מנסים לרדוף אחרי מגמות, כמו שקורה עם קרנות רבות, מגן על המשקיע מהפסדים שעלולים להגרם לו, ועצם זה שמשקיעים בכל הסקטורים במשק דרך הסל הרחב, מבטיח שהמשקיע יהנה מכל ענף שהוא שיחווה צמיחה. החיסרון של ההשקעה בצורה הזו, הוא שהיא איננה מרגשת מצד אחד, אך מצד שני מבטיחה לכל משקיע את החלק השלו מתוך הרווח הכללי של המשק, דרך השקעת כספו בצורה זולה ויעילה לרוחב המשק.

אני חושב שכדאי לציין פה שלדעתי האישית, בוגל בהחלט צודק. רוב האנשים שיוצאים לרדוף אחרי השקעות לא מכים את המדד, ולאורך זמן גם אם אינם מפסידים כסף ממש, הם מרוויחים משמעותית פחות מהמדד, כלומר מפסידים ביחס לאלטרנטיבה חסרת מאמץ. אפשר להכות את המדד גם לאורך זמן, אך מי שרוצה לעשות זאת צריך לקחת בחשבון שיש שיעורי בית לעשות, צריך לקרוא וללמוד, ורצוי מאוד גם להתעניין. מי שאין לו את המותרות האלו, עדיף לו להשקיע בסל מדדי רחב. בארץ כיום עדיין אין קרנות מחקות (אם כי בקרוב עומדים ככל הנראה לשווק כאלו), ולכן האופציה היחידה להשקיע בקלות בסל היא דרך תעודות סל. נסחרות בארץ מגוון תעודות סל על סלים שונים, החל ממדד תל אביב 25 שלנו ועד לכל מיני מדדים אקזוטיים יותר בחול, כמו מדד המניות היפני או הסיני. יתרונותיה של תעודות הסל על מדדים בארץ הם עמלות נמוכות מאוד- בדיוק מה שבוגל אוהב. השקעה בסלים רחבים זו הבחירה החכמה עבור לפחות 90% מהמשקיעים.

 לגבי הספר עצמו- בגדול, אחרי הפרקים הראשונים הרעיון מובן, ואחרי זה בוגל ממשיך ללעוס אותו מכל מיני זוויות. מי שהשתכנע אחרי מספר פרקים, לא חייב להמשיך אלא אם כן הנושא מעניין אותו. אני בהחלט חושב שהספר שווה קריאה, כי הוא מעלה כמה נושאים חשובים מזוויות מאוד מענינות, כולל התיזה של בוגל מלימודי הדוקטורט שלו. בקצרה, בתיזה זו הראה בוגל שתשואות השוק לאורך השנים שוות כמעט במדויות לתשואות שהשיגו החברות השונות בשוק על פי הדיבידנדים והרווחים שלהן. להבדל בין תשואות השוק לסך תשואות החברות הוא קורא "תשואה ספקולטיבית", כשלאורך זמן ההשפעה שלה על תשואות המדדים אפסית. שווה קריאה, בעיקר לחדשים בתחום שעדיין לא יודעים אם הם רוצים להשקיע באופן אקטיבי או לא.