ביקור הגברת הזקנה או- האם החסכונות שלכם קיימים?

March 20, 2017

בית משפט בארה"ב גזר על ברנרד מיידוף 150 שנות מאסר לאחר שנמצא אשם בהונאת ענק של 65 מיליארד דולר שנמשכה במשך שנים רבות. מתוך הכסף שנגנב במרמה ממשקיעים גדולים וקטנים נמצאו עד כה רק כמיליארד וחצי דולר.

 

כמובן שהעונש איננו פרקטי ונועד כתמיד לפרוק את התסכול וחוסר האונים שחש הממסד כלפי האירוע.

סיפורו של מיידוף מזכיר לי את ביקורה של הגברת התימנייה הזקנה בסניף הבנק בו עבדתי לפני שנים רבות. בימים ההם עבדתי בסניף כקופאי. זמן קצר קודם לכן הועמדו לצד הקופאים מכונות חדשות שמיינו באופן ממוכן את סוגי ההכנסות וההוצאות שהגיעו לקופאי במהלך יום העבודה. הגברת הזקנה החזיקה את חסכונותיה בחשבון שוטף לחיסכון שהעניק ריבית שנתית נמוכה על היתרה המינימאלית החודשית שנצברה בחשבון. ללקוח, היה פנקס כחול ובו נרשמו בכתב ידו של הפקיד כל הפקדה ומשיכה, וכמובן היתרה האחרונה הידועה.

מטבע הדברים, הקשר בין הבנק ללקוח היה ברוב המקרים פנים אל פנים. רצית למשוך, רצית להפקיד, רצית לדעת את היתרה, בכל מקרה היית חייב להגיע עם הפנקס לסניף הבנק. ללקוח הרגיל לא היה שום אמצעי תקשורת תחליפי. לא טלפון או פקס וודאי שלא מחשב. תוכנו של הפנקס הכחול היה תמצית רכושו של הלקוח הרגיל. כאן יכול היה לדעת (וגם להראות לאחרים) מה מצבו. האם יש לו חסכון מכובד, או שהוא מגרד את התחתית. המושג משיכת יתר לא היה נפוץ אז בקרב לקוחות רגילים. 

באחד הבקרים, הופיעה הגברת הזקנה אצל הקופאית לידי, וביקשה להוציא את יתרת חשבונה. הקופאית התעניינה לדעת מדוע. האם היא עוברת דירה או מחתנת את אחד מילדיה. הלקוחה פטרה אותה בתשובות סתמיות וביקשה את הכסף. הייתה זו בקשה חריגה ועל כן הקופאית הזעיקה את מנהל המחלקה שניסה לשכנע את הלקוחה שאולי עדיף לה, מטעמי בטחון, לקבל שיק בנקאי במקום לשאת שטרי כסף רבים בארנק הלקוחה לא התפשרה וביקשה את הכסף.


מבוקשה של הזקנה ניתן לה. היא קיבלה מעטפה עם יתרת חשבונה: שטרות ואפילו מעות. בנוסף, קיבלה גם חישוב, בסרט נייר ארוך, של היתרה והריבית עליה. הגברת נשאה את המעטפה לפינת האולם בסניף, שם ניצבו כורסאות ושולחנות ונכח גם אחד מבני משפחתה. שניהם הסבו ליד השולחן וספרו את יתרת הכסף ואז החזירה הלקוחה את סכום הכסף למעטפה ונשאה אותה אל הקופאית וביקשה להפקיד את הכסף מחדש. 


בן משפחתה הסביר לי במבוכה שהיא רצתה לוודא שהסכום הרשום בפנקסה – אמנם קיים. 

האם הסיפור מעלה לכם חיוך על הפנים? 
חישבו נא שנית על קורבנות ההונאה של מיידוף- הם הפקידו בבנק ההשקעות שלו סכומים גבוהים של כסף במשך שנים. חלקם, במשך עשרות שנים. אחת לתקופה, הם קיבלו מסמך מסודר שפירט את יתרת ההפקדות שלהם, התשואה הנאה שההפקדות נשאו במשך התקופה האחרונה והיתרה למשיכה. המידע הגיע בגיליונות מכובדים, מפורטים ונושאי אמון. מספרים שחלק מהמפקידים נאלץ לבצע מסע שכנועים מקדים אצל ברנרד מיידוף על מנת שייאות לקבל ולנהל את ההשקעות שלהם. מי שהשקיע אצלו נחשב היה לאדם מחושב ובר מזל.


מספרים גם שכל מי שביקש למשוך חלק מהשקעתו או את כולה, נענה מיד. אם סיפרת שברנרד מיידוף מנהל את השקעותיך, קיבלת תגובה מלאת הערכה. בסופו של דבר היה זה אחד המקומות היחידים בעולם המערבי שהבטיח למשקיעים בו תשואה גבוהה וקבועה לאורך זמן. גאות או שפל, כספיך אצל מיידוף לא ידעו שפל. הם זכו תמיד לתשואה גבוהה וחיובית. 


ראו נא את רשימת הנפגעים של מיידוף. חלקם אנשים ידועים שרזי הכלכלה וההשקעה אינם זרים להם, חלקם אנשי עסקים ומנהלים של קרנות הון שהשקיעו והפסידו בפרשת מיידוף סכומים שנאמדים במיליונים ועד מיליארדים וישנם גם "אנשים קטנים", שכירים ופנסיונרים רגילים. אנשים אלה סיפרו לשופט, במכתבים ולפני מתן גזר הדין, כי נאלצו לעזוב את בתיהם, למכור את מכוניתם ולהפסיק את מימון הלימודים של בניהם. ישנם שנאלצו לחזור למעגל העבודה למרות שיצאו כבר לגמלאות. כל זאת כיוון שכספם שנצבר, נחסך ויועד 
לגמלאות – נעלם וירד לאבדון בנבכי הפירמידה של ברנרד מיידוף. 

כלומר, בעולמנו המבוסס על מראית עין של דוחות מחשב וגיליונות נייר מהודרים, אינך סופר בפועל את כספך- אינך רואה אותו. הוא טמון בעולם וירטואלי מרוחק ומשגר לך משם איתותים ופרישת שלום בצורה של דו"ח תקופתי או באמצעות מענה טלפוני מאדם אנונימי שברוב המקרים אינך מכיר אותו. קל וחומר אין לך מושג מינימאלי מיהו ומהי יכולתו לנהל את רכושך.

 

בשוק ההון המלומד של ימינו מתנהגים כלפיך בפטרונות: מפרישים לך כסף לחסכונות אך לא שואלים אותך ברוב המקרים במה להשקיע, אצל מי להשקיע או כמה עמלה לגבות ממך ומה הקשר בינה לרווח שיצר המומחה שמנהל את כספך. את כל המידע אתה קבל בדיעבד, כעובדה מוגמרת.

 

אם ניקח מדגם של שכירים ועצמאים בישראל ונשאל אותם היכן כספם מושקע, אזי גם לאחר חשיבה מסודרת לא תהיה להם תשובה סבירה, על חלק מהותי מהכסף "שלהם". הכל מבוזר, לא מבוקר, ובעיקר בלתי ידוע. המידע מגיע לחוסך במבול של הודעות דואר גדושות במלל וסתומות בניסוחן. רוב החוסכים טובעים במידע, אינם מודעים לו (לרוב, אינם קוראים אותו) ובודאי חסרי כלים בסיסיים כדי לבדוק אותו. 
אני משוכנע שבכל יום בו הולך חוסך לעולמו, או גרוע מזה – נבצר ממנו לטפל ברכושו עקב מצב בריאותי, חלק לא קטן מרכושו יורד לתהום הנשייה ועובר לקטגוריה שמכונה בלשון הבנקאית: פיקדונות ללא תנועה.
כסף בלתי נדרש זה (כיוון שאיש לא יודע על קיומו ושיוכו) ירד בסופו של דבר לטמיון – לאוצר הממשלה. שיטה מעניינת ומרשימה לספוג כספים מהציבור. 

מה היה חסר בעולמו הורוד והווירטואלי של ברנרד מיידוף? 


היה חסר בו נציג של הלקוחות, של החוסכים והמשקיעים. נציג אנושי שיספור את הכסף. ממש כפי שעשתה זאת באינטואיציה מרשימה הגברת הזקנה בביקורה בסניף - לבדוק האם מה שכתוב בניירת המרשימה שאוחז בה החוסך, אמנם נכון: בשיוך לחוסך, בסכום, בתשואה, בעמלה הנגבית, בכתובתו ופרטיו המעודכנים של החוסך ובתדירות שנתית.


מי שהיה צריך לעשות זאת (ולא עשה) בעולמו של מיידוף ומי שצריך לעשות זאת בשוק ההון הישראלי הוא הרגולטור, במדגם משתנה שנתי ובזמן אמיתי. לא לאחר שנגלה לעיניי כל שהאורווה ריקה והסוסים שהיו אמורים להיות בה – אינם. פשוט מאד. 

חישבו על כך רבותיי. הייתכן שאינכם יודעים הרבה על סכומי החסכונות שנצברו לזכותכם?

מאת אריה דרוקמן 30 ביוני, 2009

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

RSS Feed
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon

SEARCH BY TAGS: 

FOLLOW ME:

RECENT POSTS: 

March 20, 2017

March 20, 2017

Please reload

© 2023 by Closet Confidential. Proudly created with Wix.com

  • b-facebook
  • Twitter Round
  • Instagram Black Round